| Chapter 15 |
1 | |
2 | דבר אל־בני ישראל
ואמרת אלהם כי
תבאו אל־ארץ
מושבתיכם אשר אני
נתן לכם׃
|
|
3 | ועשיתם אשה ליהוה
עלה או־זבח
לפלא־נדר או בנדבה
או במעדיכם לעשות
ריח ניחח ליהוה
מן־הבקר או
מן־הצאן׃
|
|
4 | והקריב המקריב
קרבנו ליהוה מנחה
סלת עשרון בלול
ברבעית ההין שמן׃
|
|
5 | ויין לנסך רביעית
ההין תעשה על־העלה
או לזבח לכבש
האחד׃
|
|
6 | או לאיל תעשה מנחה
סלת שני עשרנים
בלולה בשמן שלשית
ההין׃
|
|
7 | ויין לנסך שלשית
ההין תקריב
ריח־ניחח ליהוה׃
|
|
8 | וכי־תעשה בן־בקר
עלה או־זבח
לפלא־נדר או־שלמים
ליהוה׃
|
|
9 | והקריב על־בן־הבקר
מנחה סלת שלשה
עשרנים בלול בשמן
חצי ההין׃
|
|
10 | ויין תקריב לנסך
חצי ההין אשה
ריח־ניחח ליהוה׃
|
|
11 | ככה יעשה לשור
האחד או לאיל האחד
או־לשה בכבשים או
בעזים׃
|
|
12 | כמספר אשר תעשו
ככה תעשו לאחד
כמספרם׃
|
|
13 | כל־האזרח יעשה־ככה
את־אלה להקריב אשה
ריח־ניחח ליהוה׃
|
|
14 | וכי־יגור אתכם גר
או אשר־בתוככם
לדרתיכם ועשה אשה
ריח־ניחח ליהוה
כאשר תעשו כן
יעשה׃
|
|
15 | הקהל חקה אחת לכם
ולגר הגר חקת עולם
לדרתיכם ככם כגר
יהיה לפני יהוה׃
|
|
16 | תורה אחת ומשפט
אחד יהיה לכם ולגר
הגר אתכם׃
|
|
17 | |
18 | דבר אל־בני ישראל
ואמרת אלהם בבאכם
אל־הארץ אשר אני
מביא אתכם שמה׃
|
|
19 | והיה באכלכם מלחם
הארץ תרימו תרומה
ליהוה׃
|
|
20 | ראשית ערסתכם חלה
תרימו תרומה
כתרומת גרן כן
תרימו אתה׃
|
|
21 | מראשית ערסתיכם
תתנו ליהוה תרומה
לדרתיכם׃
|
|
22 | וכי תשגו ולא תעשו
את כל־המצות האלה
אשר־דבר יהוה
אל־משה׃
|
|
23 | את כל־אשר צוה
יהוה אליכם
ביד־משה מן־היום
אשר צוה יהוה
והלאה לדרתיכם׃
|
|
24 | והיה אם מעיני
העדה נעשתה לשגגה
ועשו כל־העדה פר
בן־בקר אחד לעלה
לריח ניחח ליהוה
ומנחתו ונסכו
כמשפט ושעיר־עזים
אחד לחטת׃
|
|
25 | וכפר הכהן
על־כל־עדת בני
ישראל ונסלח להם
כי־שגגה הוא והם
הביאו את־קרבנם
אשה ליהוה וחטאתם
לפני יהוה
על־שגגתם׃
|
|
26 | ונסלח לכל־עדת בני
ישראל ולגר הגר
בתוכם כי לכל־העם
בשגגה׃
|
|
27 | ואם־נפש אחת תחטא
בשגגה והקריבה עז
בת־שנתה לחטאת׃
|
|
28 | וכפר הכהן על־הנפש
השגגת בחטאה בשגגה
לפני יהוה לכפר
עליו ונסלח לו׃
|
|
29 | האזרח בבני ישראל
ולגר הגר בתוכם
תורה אחת יהיה לכם
לעשה בשגגה׃
|
|
30 | והנפש אשר־תעשה
ביד רמה מן־האזרח
ומן־הגר את־יהוה
הוא מגדף ונכרתה
הנפש ההוא מקרב
עמה׃
|
|
31 | כי דבר־יהוה בזה
ואת־מצותו הפר
הכרת תכרת הנפש
ההוא עונה בה׃
|
|
32 | ויהיו בני־ישראל
במדבר וימצאו איש
מקשש עצים ביום
השבת׃
|
|
33 | ויקריבו אתו
המצאים אתו מקשש
עצים אל־משה
ואל־אהרן ואל כל־
העדה׃
|
|
34 | ויניחו אתו במשמר
כי לא פרש מה־יעשה
לו׃
|
|
35 | ויאמר יהוה אל־משה
מות יומת האיש
רגום אתו באבנים
כל־העדה מחוץ
למחנה׃
|
|
36 | ויציאו אתו
כל־העדה אל־מחוץ
למחנה וירגמו אתו
באבנים וימת כאשר
צוה יהוה את־משה׃
|
|
37 | |
38 | דבר אל־בני ישראל
ואמרת אלהם ועשו
להם ציצת על־כנפי
בגדיהם לדרתם
ונתנו על־ציצת
הכנף פתיל תכלת׃
|
|
39 | והיה לכם לציצת
וראיתם אתו וזכרתם
את־כל־מצות יהוה
ועשיתם אתם
ולא־תתורו אחרי
לבבכם ואחרי
עיניכם אשר־אתם
זנים אחריהם׃
|
|
40 | למען תזכרו ועשיתם
את־כל־מצותי
והייתם קדשים
לאלהיכם׃
|
|
41 | אני יהוה אלהיכם
אשר הוצאתי אתכם
מארץ מצרים להיות
לכם לאלהים אני
יהוה אלהיכם׃
|
|