| Chapter 16 |
1 | וילך שמשון עזתה
וירא־שם אשה זונה
ויבא אליה׃
|
|
2 | לעזתים לאמר בא
שמשון הנה ויסבו
ויארבו־לו
כל־הלילה בשער
העיר ויתחרשו
כל־הלילה לאמר
עד־אור הבקר
והרגנהו׃
|
|
3 | וישכב שמשון
עד־חצי הלילה ויקם
בחצי הלילה ויאחז
בדלתות שער־ העיר
ובשתי המזוזות
ויסעם עם־הבריח
וישם על־כתפיו
ויעלם אל־ראש ההר
אשר על־פני חברון׃
|
|
4 | ויהי אחרי־כן
ויאהב אשה בנחל
שרק ושמה דלילה׃
|
|
5 | ויעלו אליה סרני
פלשתים ויאמרו לה
פתי אותו וראי במה
כחו גדול ובמה
נוכל לו ואסרנהו
לענתו ואנחנו
נתן־לך איש אלף
ומאה כסף׃
|
|
6 | ותאמר דלילה
אל־שמשון הגידה־נא
לי במה כחך גדול
ובמה תאסר לענותך׃
|
|
7 | ויאמר אליה שמשון
אם־יאסרני בשבעה
יתרים לחים אשר
לא־חרבו וחליתי
והייתי כאחד האדם׃
|
|
8 | ויעלו־לה סרני
פלשתים שבעה יתרים
לחים אשר לא־חרבו
ותאסרהו בהם׃
|
|
9 | והארב ישב לה בחדר
ותאמר אליו פלשתים
עליך שמשון וינתק
את־ היתרים כאשר
ינתק פתיל־הנערת
בהריחו אש ולא
נודע כחו׃
|
|
10 | ותאמר דלילה
אל־שמשון הנה התלת
בי ותדבר אלי
כזבים עתה הגידה־
נא לי במה תאסר׃
|
|
11 | ויאמר אליה
אם־אסור יאסרוני
בעבתים חדשים אשר
לא־נעשה בהם מלאכה
וחליתי והייתי
כאחד האדם׃
|
|
12 | ותקח דלילה עבתים
חדשים ותאסרהו בהם
ותאמר אליו פלשתים
עליך שמשון והארב
ישב בחדר וינתקם
מעל זרעתיו כחוט׃
|
|
13 | ותאמר דלילה
אל־שמשון עד־הנה
התלת בי ותדבר אלי
כזבים הגידה לי
במה תאסר ויאמר
אליה אם־תארגי
את־שבע מחלפות
ראשי עם־המסכת׃
|
|
14 | ותתקע ביתד ותאמר
אליו פלשתים עליך
שמשון וייקץ משנתו
ויסע את־ היתד
הארג ואת־המסכת׃
|
|
15 | ותאמר אליו איך
תאמר אהבתיך ולבך
אין אתי זה שלש
פעמים התלת בי
ולא־הגדת לי במה
כחך גדול׃
|
|
16 | ויהי כי־הציקה לו
בדבריה כל־הימים
ותאלצהו ותקצר
נפשו למות׃
|
|
17 | ויגד־לה את־כל־לבו
ויאמר לה מורה
לא־עלה על־ראשי
כי־נזיר אלהים אני
מבטן אמי אם־גלחתי
וסר ממני כחי
וחליתי והייתי
ככל־האדם׃
|
|
18 | ותרא דלילה
כי־הגיד לה
את־כל־לבו ותשלח
ותקרא לסרני
פלשתים לאמר עלו
הפעם כי־הגיד לה
את־כל־לבו ועלו
אליה סרני פלשתים
ויעלו הכסף בידם׃
|
|
19 | ותישנהו על־ברכיה
ותקרא לאיש ותגלח
את־שבע מחלפות
ראשו ותחל לענותו
ויסר כחו מעליו׃
|
|
20 | ותאמר פלשתים עליך
שמשון ויקץ משנתו
ויאמר אצא כפעם
בפעם ואנער והוא
לא ידע כי יהוה סר
מעליו׃
|
|
21 | ויאחזוהו פלשתים
וינקרו את־עיניו
ויורידו אותו עזתה
ויאסרוהו בנחשתים
ויהי טוחן בבית
האסירים׃
|
|
22 | ויחל שער־ראשו
לצמח כאשר גלח׃
|
|
23 | וסרני פלשתים
נאספו לזבח
זבח־גדול לדגון
אלהיהם ולשמחה
ויאמרו נתן אלהינו
בידנו את שמשון
אויבינו׃
|
|
24 | ויראו אתו העם
ויהללו את־אלהיהם
כי אמרו נתן
אלהינו בידנו את־
אויבנו ואת מחריב
ארצנו ואשר הרבה
את־חללינו׃
|
|
25 | ויהי כי טוב לבם
ויאמרו קראו
לשמשון וישחק־לנו
ויקראו לשמשון
מבית האסירים
ויצחק לפניהם
ויעמידו אותו בין
העמודים׃
|
|
26 | ויאמר שמשון
אל־הנער המחזיק
בידו הניחה אותי
והימשני את־העמדים
אשר הבית נכון
עליהם ואשען
עליהם׃
|
|
27 | והבית מלא האנשים
והנשים ושמה כל
סרני פלשתים
ועל־הגג כשלשת
אלפים איש ואשה
הראים בשחוק
שמשון׃
|
|
28 | ויקרא שמשון
אל־יהוה ויאמר
אדני יהוה זכרני
נא וחזקני נא אך
הפעם הזה האלהים
ואנקמה נקם־אחת
משתי עיני
מפלשתים׃
|
|
29 | וילפת שמשון
את־שני עמודי התוך
אשר הבית נכון
עליהם ויסמך עליהם
אחד בימינו ואחד
בשמאלו׃
|
|
30 | ויאמר שמשון תמות
נפשי עם־פלשתים
ויט בכח ויפל הבית
על־הסרנים
ועל־כל־העם אשר־בו
ויהיו המתים אשר
המית במותו רבים
מאשר המית בחייו׃
|
|
31 | וירדו אחיו
וכל־בית אביהו
וישאו אתו ויעלו
ויקברו אותו בין
צרעה ובין אשתאל
בקבר מנוח אביו
והוא שפט את־ישראל
עשרים שנה׃
|
|