| Chapter 1 |
1 | ויהי איש אחד
מן־הרמתים צופים
מהר אפרים ושמו
אלקנה בן־ירחם בן־
אליהוא בן־תחו
בן־צוף אפרתי׃
|
|
2 | ולו שתי נשים שם
אחת חנה ושם השנית
פננה ויהי לפננה
ילדים ולחנה אין
ילדים׃
|
|
3 | ועלה האיש ההוא
מעירו מימים ימימה
להשתחות ולזבח
ליהוה צבאות בשלה
ושם שני בני־עלי
חפני ופנחס כהנים
ליהוה׃
|
|
4 | ויהי היום ויזבח
אלקנה ונתן לפננה
אשתו ולכל־בניה
ובנותיה מנות׃
|
|
5 | ולחנה יתן מנה אחת
אפים כי את־חנה
אהב ויהוה סגר
רחמה׃
|
|
6 | וכעסתה צרתה
גם־כעס בעבור
הרעמה כי־סגר יהוה
בעד רחמה׃
|
|
7 | וכן יעשה שנה בשנה
מדי עלתה בבית
יהוה כן תכעסנה
ותבכה ולא תאכל׃
|
|
8 | ויאמר לה אלקנה
אישה חנה למה תבכי
ולמה לא תאכלי
ולמה ירע לבבך
הלוא אנכי טוב לך
מעשרה בנים׃
|
|
9 | ותקם חנה אחרי
אכלה בשלה ואחרי
שתה ועלי הכהן ישב
על־הכסא על־ מזוזת
היכל יהוה׃
|
|
10 | והיא מרת נפש
ותתפלל על־יהוה
ובכה תבכה׃
|
|
11 | ותדר נדר ותאמר
יהוה צבאות אם־ראה
תראה בעני אמתך
וזכרתני ולא־ תשכח
את־אמתך ונתתה
לאמתך זרע אנשים
ונתתיו ליהוה
כל־ימי חייו ומורה
לא־יעלה על־ראשו׃
|
|
12 | והיה כי הרבתה
להתפלל לפני יהוה
ועלי שמר את־פיה׃
|
|
13 | וחנה היא מדברת
על־לבה רק שפתיה
נעות וקולה לא
ישמע ויחשבה עלי
לשכרה׃
|
|
14 | ויאמר אליה עלי
עד־מתי תשתכרין
הסירי את־יינך
מעליך׃
|
|
15 | ותען חנה ותאמר לא
אדני אשה קשת־רוח
אנכי ויין ושכר לא
שתיתי ואשפך
את־נפשי לפני
יהוה׃
|
|
16 | אל־תתן את־אמתך
לפני בת־בליעל
כי־מרב שיחי וכעסי
דברתי עד־הנה׃
|
|
17 | ויען עלי ויאמר
לכי לשלום ואלהי
ישראל יתן את־שלתך
אשר שאלת מעמו׃
|
|
18 | ותאמר תמצא שפחתך
חן בעיניך ותלך
האשה לדרכה ותאכל
ופניה לא־ היו־לה
עוד׃
|
|
19 | וישכמו בבקר
וישתחוו לפני יהוה
וישבו ויבאו
אל־ביתם הרמתה
וידע אלקנה את־חנה
אשתו ויזכרה יהוה׃
|
|
20 | ויהי לתקפות הימים
ותהר חנה ותלד בן
ותקרא את־שמו
שמואל כי מיהוה
שאלתיו׃
|
|
21 | ויעל האיש אלקנה
וכל־ביתו לזבח
ליהוה את־זבח
הימים ואת־נדרו׃
|
|
22 | וחנה לא עלתה
כי־אמרה לאישה עד
יגמל הנער והבאתיו
ונראה את־פני יהוה
וישב שם עד־עולם׃
|
|
23 | ויאמר לה אלקנה
אישה עשי הטוב
בעיניך שבי
עד־גמלך אתו אך
יקם יהוה את־דברו
ותשב האשה ותינק
את־בנה עד־גמלה
אתו׃
|
|
24 | ותעלהו עמה כאשר
גמלתו בפרים שלשה
ואיפה אחת קמח
ונבל יין ותבאהו
בית־יהוה שלו
והנער נער׃
|
|
25 | וישחטו את־הפר
ויביאו את־הנער
אל־עלי׃
|
|
26 | ותאמר בי אדני חי
נפשך אדני אני
האשה הנצבת עמכה
בזה להתפלל אל־
יהוה׃
|
|
27 | אל־הנער הזה
התפללתי ויתן יהוה
לי את־שאלתי אשר
שאלתי מעמו׃
|
|
28 | וגם אנכי השאלתהו
ליהוה כל־הימים
אשר היה הוא שאול
ליהוה וישתחו שם
ליהוה׃
|
|