| Chapter 14 |
1 | וידע יואב בן־צריה
כי־לב המלך
על־אבשלום׃
|
|
2 | וישלח יואב תקועה
ויקח משם אשה חכמה
ויאמר אליה
התאבלי־נא ולבשי־
נא בגדי־אבל
ואל־תסוכי שמן
והיית כאשה זה
ימים רבים מתאבלת
על־מת׃
|
|
3 | ובאת אל־המלך
ודברת אליו כדבר
הזה וישם יואב
את־הדברים בפיה׃
|
|
4 | ותאמר האשה התקעית
אל־המלך ותפל
על־אפיה ארצה
ותשתחו ותאמר
הושעה המלך׃
|
|
5 | ויאמר־לה המלך
מה־לך ותאמר אבל
אשה־אלמנה אני
וימת אישי׃
|
|
6 | ולשפחתך שני בנים
וינצו שניהם בשדה
ואין מציל ביניהם
ויכו האחד את־האחד
וימת אתו׃
|
|
7 | והנה קמה
כל־המשפחה
על־שפחתך ויאמרו
תני את־מכה אחיו
ונמתהו בנפש אחיו
אשר הרג ונשמידה
גם את־היורש וכבו
את־גחלתי אשר
נשארה לבלתי
שום־לאישי שם
ושארית על־פני
האדמה׃
|
|
8 | ויאמר המלך
אל־האשה לכי לביתך
ואני אצוה עליך׃
|
|
9 | ותאמר האשה
התקועית אל־המלך
עלי אדני המלך
העון ועל־בית אבי
והמלך וכסאו נקי׃
|
|
10 | ויאמר המלך המדבר
אליך והבאתו אלי
ולא־יסיף עוד לגעת
בך׃
|
|
11 | ותאמר יזכר־נא
המלך את־יהוה
אלהיך מהרבית גאל
הדם לשחת ולא
ישמידו את־בני
ויאמר חי־יהוה
אם־יפל משערת בנך
ארצה׃
|
|
12 | ותאמר האשה
תדבר־נא שפחתך
אל־אדני המלך דבר
ויאמר דברי׃
|
|
13 | ותאמר האשה ולמה
חשבתה כזאת על־עם
אלהים ומדבר המלך
הדבר הזה כאשם
לבלתי השיב המלך
את־נדחו׃
|
|
14 | כי־מות נמות וכמים
הנגרים ארצה אשר
לא יאספו ולא־ישא
אלהים נפש וחשב
מחשבות לבלתי ידח
ממנו נדח׃
|
|
15 | ועתה אשר־באתי
לדבר אל־המלך אדני
את־הדבר הזה כי
יראני העם ותאמר
שפחתך אדברה־נא
אל־המלך אולי יעשה
המלך את־דבר אמתו׃
|
|
16 | כי ישמע המלך
להציל את־אמתו מכף
האיש להשמיד אתי
ואת־בני יחד מנחלת
אלהים׃
|
|
17 | ותאמר שפחתך
יהיה־נא דבר־אדני
המלך למנוחה כי
כמלאך האלהים כן
אדני המלך לשמע
הטוב והרע ויהוה
אלהיך יהי עמך׃
|
|
18 | ויען המלך ויאמר
אל־האשה אל־נא
תכחדי ממני דבר
אשר אנכי שאל אתך
ותאמר האשה
ידבר־נא אדני
המלך׃
|
|
19 | ויאמר המלך היד
יואב אתך בכל־זאת
ותען האשה ותאמר
חי־נפשך אדני המלך
אם־אש להמין
ולהשמיל מכל
אשר־דבר אדני המלך
כי־עבדך יואב הוא
צוני והוא שם בפי
שפחתך את
כל־הדברים האלה׃
|
|
20 | לבעבור סבב את־פני
הדבר עשה עבדך
יואב את־הדבר הזה
ואדני חכם כחכמת
מלאך האלהים לדעת
את־כל־אשר בארץ׃
|
|
21 | ויאמר המלך
אל־יואב הנה־נא
עשיתי את־הדבר הזה
ולך השב את־הנער
את־אבשלום׃
|
|
22 | ויפל יואב אל־פניו
ארצה וישתחו ויברך
את־המלך ויאמר
יואב היום ידע
עבדך כי־מצאתי חן
בעיניך אדני המלך
אשר־עשה המלך
את־דבר עבדו׃
|
|
23 | ויקם יואב וילך
גשורה ויבא
את־אבשלום ירושלם׃
|
|
24 | ויאמר המלך יסב
אל־ביתו ופני לא
יראה ויסב אבשלום
אל־ביתו ופני המלך
לא ראה׃
|
|
25 | וכאבשלום לא־היה
איש־יפה בכל־ישראל
להלל מאד מכף רגלו
ועד קדקדו לא־היה
בו מום׃
|
|
26 | ובגלחו את־ראשו
והיה מקץ ימים
לימים אשר יגלח
כי־כבד עליו וגלחו
ושקל את־שער ראשו
מאתים שקלים באבן
המלך׃
|
|
27 | ויולדו לאבשלום
שלושה בנים ובת
אחת ושמה תמר היא
היתה אשה יפת
מראה׃
|
|
28 | וישב אבשלום
בירושלם שנתים
ימים ופני המלך לא
ראה׃
|
|
29 | וישלח אבשלום
אל־יואב לשלח אתו
אל־המלך ולא אבה
לבוא אליו וישלח
עוד שנית ולא אבה
לבוא׃
|
|
30 | ויאמר אל־עבדיו
ראו חלקת יואב
אל־ידי ולו־שם
שערים לכו והוצתיה
באש ויצתו עבדי
אבשלום את־החלקה
באש׃
|
|
31 | ויקם יואב ויבא
אל־אבשלום הביתה
ויאמר אליו למה
הציתו עבדך את־
החלקה אשר־לי באש׃
|
|
32 | ויאמר אבשלום
אל־יואב הנה שלחתי
אליך לאמר בא הנה
ואשלחה אתך
אל־המלך לאמר למה
באתי מגשור טוב לי
עד אני־שם ועתה
אראה פני המלך
ואם־יש־בי עון
והמתני׃
|
|
33 | ויבא יואב אל־המלך
ויגד־לו ויקרא
אל־אבשלום ויבא
אל־המלך וישתחו לו
על־אפיו ארצה לפני
המלך וישק המלך
לאבשלום׃
|
|