| Chapter 9 |
1 | וככלות אלה נגשו
אלי השרים לאמר
לא־נבדלו העם
ישראל והכהנים
והלוים מעמי
הארצות כתועבתיהם
לכנעני החתי הפרזי
היבוסי העמני
המאבי המצרי
והאמרי׃
|
|
2 | כי־נשאו מבנתיהם
להם ולבניהם
והתערבו זרע הקדש
בעמי הארצות ויד
השרים והסגנים
היתה במעל הזה
ראשונה׃
|
|
3 | וכשמעי את־הדבר
הזה קרעתי את־בגדי
ומעילי ואמרטה
משער ראשי וזקני
ואשבה משומם׃
|
|
4 | ואלי יאספו כל חרד
בדברי אלהי־ישראל
על מעל הגולה ואני
ישב משומם עד
למנחת הערב׃
|
|
5 | ובמנחת הערב קמתי
מתעניתי ובקרעי
בגדי ומעילי
ואכרעה על־ברכי
ואפרשה כפי
אל־יהוה אלהי׃
|
|
6 | ואמרה אלהי בשתי
ונכלמתי להרים
אלהי פני אליך כי
עונתינו רבו למעלה
ראש ואשמתנו גדלה
עד לשמים׃
|
|
7 | מימי אבתינו אנחנו
באשמה גדלה עד
היום הזה
ובעונתינו נתנו
אנחנו מלכינו
כהנינו ביד מלכי
הארצות בחרב בשבי
ובבזה ובבשת פנים
כהיום הזה׃
|
|
8 | ועתה כמעט־רגע
היתה תחנה מאת
יהוה אלהינו
להשאיר לנו פליטה
ולתת־ לנו יתד
במקום קדשו להאיר
עינינו אלהינו
ולתתנו מחיה מעט
בעבדתנו׃
|
|
9 | כי־עבדים אנחנו
ובעבדתנו לא עזבנו
אלהינו ויט־עלינו
חסד לפני מלכי פרס
לתת־לנו מחיה
לרומם את־בית
אלהינו ולהעמיד
את־חרבתיו
ולתת־לנו גדר
ביהודה ובירושלם׃
|
|
10 | ועתה מה־נאמר
אלהינו אחרי־זאת
כי עזבנו מצותיך׃
|
|
11 | אשר צוית ביד
עבדיך הנביאים
לאמר הארץ אשר אתם
באים לרשתה ארץ
נדה היא בנדת עמי
הארצות בתועבתיהם
אשר מלאוה מפה
אל־פה בטמאתם׃
|
|
12 | ועתה בנותיכם
אל־תתנו לבניהם
ובנתיהם אל־תשאו
לבניכם ולא־תדרשו
שלמם וטובתם
עד־עולם למען
תחזקו ואכלתם
את־טוב הארץ
והורשתם לבניכם
עד־עולם׃
|
|
13 | ואחרי כל־הבא
עלינו במעשינו
הרעים ובאשמתנו
הגדלה כי אתה
אלהינו חשכת למטה
מעוננו ונתתה לנו
פליטה כזאת׃
|
|
14 | הנשוב להפר מצותיך
ולהתחתן בעמי
התעבות האלה הלוא
תאנף־בנו עד־ כלה
לאין שארית
ופליטה׃
|
|
15 | יהוה אלהי ישראל
צדיק אתה
כי־נשארנו פליטה
כהיום הזה הננו
לפניך באשמתינו כי
אין לעמוד לפניך
על־זאת׃
|
|