| Chapter 4 |
1 | |
2 | הנסה דבר אליך
תלאה ועצר במלין
מי יוכל׃
|
|
3 | הנה יסרת רבים
וידים רפות תחזק׃
|
|
4 | כושל יקימון מליך
וברכים כרעות
תאמץ׃
|
|
5 | כי עתה תבוא אליך
ותלא תגע עדיך
ותבהל׃
|
|
6 | הלא יראתך כסלתך
תקותך ותם דרכיך׃
|
|
7 | זכר־נא מי הוא נקי
אבד ואיפה ישרים
נכחדו׃
|
|
8 | כאשר ראיתי חרשי
און וזרעי עמל
יקצרהו׃
|
|
9 | מנשמת אלוה יאבדו
ומרוח אפו יכלו׃
|
|
10 | שאגת אריה וקול
שחל ושני כפירים
נתעו׃
|
|
11 | ליש אבד מבלי־טרף
ובני לביא יתפרדו׃
|
|
12 | ואלי דבר יגנב
ותקח אזני שמץ
מנהו׃
|
|
13 | בשעפים מחזינות
לילה בנפל תרדמה
על־אנשים׃
|
|
14 | פחד קראני ורעדה
ורב עצמותי הפחיד׃
|
|
15 | ורוח על־פני יחלף
תסמר שערת בשרי׃
|
|
16 | יעמד ולא־אכיר
מראהו תמונה לנגד
עיני דממה וקול
אשמע׃
|
|
17 | האנוש מאלוה יצדק
אם מעשהו
יטהר־גבר׃
|
|
18 | הן בעבדיו לא
יאמין ובמלאכיו
ישים תהלה׃
|
|
19 | אף שכני בתי־חמר
אשר־בעפר יסודם
ידכאום לפני־עש׃
|
|
20 | מבקר לערב יכתו
מבלי משים לנצח
יאבדו׃
|
|
21 | הלא־נסע יתרם בם
ימותו ולא בחכמה׃
|
|