| Chapter 39 |
1 | הידעת עת לדת
יעלי־סלע חלל
אילות תשמר׃
|
|
2 | תספר ירחים תמלאנה
וידעת עת לדתנה׃
|
|
3 | תכרענה ילדיהן
תפלחנה חבליהם
תשלחנה׃
|
|
4 | יחלמו בניהם ירבו
בבר יצאו ולא־שבו
למו׃
|
|
5 | מי־שלח פרא חפשי
ומסרות ערוד מי
פתח׃
|
|
6 | אשר־שמתי ערבה
ביתו ומשכנותיו
מלחה׃
|
|
7 | ישחק להמון קריה
תשאות נוגש לא
ישמע׃
|
|
8 | יתור הרים מרעהו
ואחר כל־ירוק
ידרוש׃
|
|
9 | היאבה רים עבדך
אם־ילין על־אבוסך׃
|
|
10 | התקשר־רים בתלם
עבתו אם־ישדד
עמקים אחריך׃
|
|
11 | התבטח־בו כי־רב
כחו ותעזב אליו
יגיעך׃
|
|
12 | התאמין בו כי־ישוב
זרעך וגרנך יאסף׃
|
|
13 | כנף־רננים נעלסה
אם־אברה חסידה
ונצה׃
|
|
14 | כי־תעזב לארץ בציה
ועל־עפר תחמם׃
|
|
15 | ותשכח כי־רגל
תזורה וחית השדה
תדושה׃
|
|
16 | הקשיח בניה ללא־לה
לריק יגיעה
בלי־פחד׃
|
|
17 | כי־השה אלוה חכמה
ולא־חלק לה בבינה׃
|
|
18 | כעת במרום תמריא
תשחק לסוס ולרכבו׃
|
|
19 | התתן לסוס גבורה
התלביש צוארו
רעמה׃
|
|
20 | התרעישנו כארבה
הוד נחרו אימה׃
|
|
21 | יחפרו בעמק וישיש
בכח יצא
לקראת־נשק׃
|
|
22 | ישחק לפחד ולא יחת
ולא־ישוב
מפני־חרב׃
|
|
23 | עליו תרנה אשפה
להב חנית וכידון׃
|
|
24 | ברעש ורגז
יגמא־ארץ
ולא־יאמין כי־קול
שופר׃
|
|
25 | בדי שפר יאמר האח
ומרחוק יריח מלחמה
רעם שרים ותרועה׃
|
|
26 | המבינתך יאבר־נץ
יפרש כנפו לתימן׃
|
|
27 | אם־על־פיך יגביה
נשר וכי ירים קנו׃
|
|
28 | סלע ישכן ויתלנן
על־שן־סלע ומצודה׃
|
|
29 | משם חפר־אכל
למרחוק עיניו
יביטו׃
|
|
30 | ואפרחו יעלעו־דם
ובאשר חללים שם
הוא׃
|
|