| Chapter 2 |
1 | בני אם־תקח אמרי
ומצותי תצפן אתך׃
|
|
2 | להקשיב לחכמה אזנך
תטה לבך לתבונה׃
|
|
3 | כי אם לבינה תקרא
לתבונה תתן קולך׃
|
|
4 | אם־תבקשנה ככסף
וכמטמונים תחפשנה׃
|
|
5 | אז תבין יראת יהוה
ודעת אלהים תמצא׃
|
|
6 | כי־יהוה יתן חכמה
מפיו דעת ותבונה׃
|
|
7 | וצפן לישרים תושיה
מגן להלכי תם׃
|
|
8 | לנצר ארחות משפט
ודרך חסידו ישמר׃
|
|
9 | אז תבין צדק ומשפט
ומישרים
כל־מעגל־טוב׃
|
|
10 | כי־תבוא חכמה בלבך
ודעת לנפשך ינעם׃
|
|
11 | מזמה תשמר עליך
תבונה תנצרכה׃
|
|
12 | להצילך מדרך רע
מאיש מדבר תהפכות׃
|
|
13 | העזבים ארחות ישר
ללכת בדרכי־חשך׃
|
|
14 | השמחים לעשות רע
יגילו בתהפכות רע׃
|
|
15 | אשר ארחתיהם עקשים
ונלוזים במעגלותם׃
|
|
16 | להצילך מאשה זרה
מנכריה אמריה
החליקה׃
|
|
17 | העזבת אלוף נעוריה
ואת־ברית אלהיה
שכחה׃
|
|
18 | כי שחה אל־מות
ביתה ואל־רפאים
מעגלתיה׃
|
|
19 | כל־באיה לא ישובון
ולא־ישיגו ארחות
חיים׃
|
|
20 | למען תלך בדרך
טובים וארחות
צדיקים תשמר׃
|
|
21 | כי־ישרים
ישכנו־ארץ ותמימים
יותרו בה׃
|
|
22 | ורשעים מארץ יכרתו
ובוגדים יסחו
ממנה׃
|
|