| Chapter 9 |
1 | העם ההלכים בחשך
ראו אור גדול ישבי
בארץ צלמות אור
נגה עליהם׃
|
|
2 | הרבית הגוי לא
הגדלת השמחה שמחו
לפניך כשמחת בקציר
כאשר יגילו בחלקם
שלל׃
|
|
3 | כי את־על סבלו ואת
מטה שכמו שבט הנגש
בו החתת כיום
מדין׃
|
|
4 | כי כל־סאון סאן
ברעש ושמלה מגוללה
בדמים והיתה לשרפה
מאכלת אש׃
|
|
5 | כי־ילד ילד־לנו בן
נתן־לנו ותהי
המשרה על־שכמו
ויקרא שמו פלא
יועץ אל גבור
אביעד שר־שלום׃
|
|
6 | לםרבה המשרה
ולשלום אין־קץ
על־כסא דוד
ועל־ממלכתו להכין
אתה ולסעדה במשפט
ובצדקה מעתה
ועד־עולם קנאת
יהוה צבאות
תעשה־זאת׃
|
|
7 | דבר שלח אדני
ביעקב ונפל
בישראל׃
|
|
8 | וידעו העם כלו
אפרים ויושב שמרון
בגאוה ובגדל לבב
לאמר׃
|
|
9 | לבנים נפלו וגזית
נבנה שקמים גדעו
וארזים נחליף׃
|
|
10 | וישגב יהוה את־צרי
רצין עליו
ואת־איביו יסכסך׃
|
|
11 | ארם מקדם ופלשתים
מאחור ויאכלו
את־ישראל בכל־פה
בכל־זאת לא־שב אפו
ועוד ידו נטויה׃
|
|
12 | והעם לא־שב
עד־המכהו ואת־יהוה
צבאות לא דרשו׃
|
|
13 | ויכרת יהוה מישראל
ראש וזנב כפה
ואגמון יום אחד׃
|
|
14 | זקן ונשוא־פנים
הוא הראש ונביא
מורה־שקר הוא
הזנב׃
|
|
15 | ויהיו מאשרי
העם־הזה מתעים
ומאשריו מבלעים׃
|
|
16 | על־כן על־בחוריו
לא־ישמח אדני
ואת־יתמיו
ואת־אלמנתיו לא
ירחם כי כלו חנף
ומרע וכל־פה דבר
נבלה בכל־זאת
לא־שב אפו ועוד
ידו נטויה׃
|
|
17 | כי־בערה כאש רשעה
שמיר ושית תאכל
ותצת בסבכי היער
ויתאבכו גאות עשן׃
|
|
18 | בעברת יהוה צבאות
נעתם ארץ ויהי העם
כמאכלת אש איש
אל־אחיו לא יחמלו׃
|
|
19 | ויגזר על־ימין
ורעב ויאכל
על־שמאול ולא שבעו
איש בשר־זרעו
יאכלו׃
|
|
20 | מנשה את־אפרים
ואפרים את־מנשה
יחדו המה על־יהודה
בכל־זאת לא־שב אפו
ועוד ידו נטויה׃
|
|