| Chapter 6 |
1 | העזו בני בנימן
מקרב ירושלם
ובתקוע תקעו שופר
ועל־בית הכרם שאו
משאת כי רעה נשקפה
מצפון ושבר גדול׃
|
|
2 | הנוה והמענגה
דמיתי בת־ציון׃
|
|
3 | אליה יבאו רעים
ועדריהם תקעו עליה
אהלים סביב רעו
איש את־ידו׃
|
|
4 | קדשו עליה מלחמה
קומו ונעלה בצהרים
אוי לנו כי־פנה
היום כי ינטו
צללי־ערב׃
|
|
5 | קומו ונעלה בלילה
ונשחיתה ארמנותיה׃
|
|
6 | כי כה אמר יהוה
צבאות כרתו עצה
ושפכו על־ירושלם
סללה היא העיר
הפקד כלה עשק
בקרבה׃
|
|
7 | כהקיר בור מימיה
כן הקרה רעתה חמס
ושד ישמע בה
על־פני תמיד חלי
ומכה׃
|
|
8 | הוסרי ירושלם
פן־תקע נפשי ממך
פן־אשימך שממה ארץ
לוא נושבה׃
|
|
9 | כה אמר יהוה צבאות
עולל יעוללו כגפן
שארית ישראל השב
ידך כבוצר
על־סלסלות׃
|
|
10 | על־מי אדברה
ואעידה וישמעו הנה
ערלה אזנם ולא
יוכלו להקשיב הנה
דבר־יהוה היה להם
לחרפה לא
יחפצו־בו׃
|
|
11 | ואת חמת יהוה
מלאתי נלאיתי הכיל
שפך על־עולל בחוץ
ועל סוד בחורים
יחדו כי־גם־איש
עם־אשה ילכדו זקן
עם־מלא ימים׃
|
|
12 | ונסבו בתיהם
לאחרים שדות ונשים
יחדו כי־אטה
את־ידי על־ישבי
הארץ נאם־יהוה׃
|
|
13 | כי מקטנם
ועד־גדולם כלו
בוצע בצע ומנביא
ועד־כהן כלו עשה
שקר׃
|
|
14 | וירפאו את־שבר עמי
על־נקלה לאמר שלום
שלום ואין שלום׃
|
|
15 | הבישו כי תועבה
עשו גם־בוש
לא־יבושו גם־הכלים
לא ידעו לכן יפלו
בנפלים בעת־פקדתים
יכשלו אמר יהוה׃
|
|
16 | כה אמר יהוה עמדו
על־דרכים וראו
ושאלו לנתבות עולם
אי־זה דרך הטוב
ולכו־בה ומצאו
מרגוע לנפשכם
ויאמרו לא נלך׃
|
|
17 | והקמתי עליכם צפים
הקשיבו לקול שופר
ויאמרו לא נקשיב׃
|
|
18 | לכן שמעו הגוים
ודעי עדה
את־אשר־בם׃
|
|
19 | שמעי הארץ הנה
אנכי מביא רעה
אל־העם הזה פרי
מחשבותם כי על־
דברי לא הקשיבו
ותורתי וימאסו־בה׃
|
|
20 | למה־זה לי לבונה
משבא תבוא וקנה
הטוב מארץ מרחק
עלותיכם לא לרצון
וזבחיכם לא־ערבו
לי׃
|
|
21 | לכן כה אמר יהוה
הנני נתן אל־העם
הזה מכשלים וכשלו
בם אבות ובנים
יחדו שכן ורעו
יאבדו׃
|
|
22 | כה אמר יהוה הנה
עם בא מארץ צפון
וגוי גדול יעור
מירכתי־ארץ׃
|
|
23 | קשת וכידון יחזיקו
אכזרי הוא ולא
ירחמו קולם כים
יהמה ועל־ סוסים
ירכבו ערוך כאיש
למלחמה עליך
בת־ציון׃
|
|
24 | שמענו את־שמעו רפו
ידינו צרה
החזיקתנו חיל
כיולדה׃
|
|
25 | אל־תצאי השדה
ובדרך אל־תלכי כי
חרב לאיב מגור
מסביב׃
|
|
26 | בת־עמי חגרי־שק
והתפלשי באפר אבל
יחיד עשי לך מספד
תמרורים כי פתאם
יבא השדד עלינו׃
|
|
27 | בחון נתתיך בעמי
מבצר ותדע ובחנת
את־דרכם׃
|
|
28 | כלם סרי סוררים
הלכי רכיל נחשת
וברזל כלם משחיתים
המה׃
|
|
29 | נחר מפח מאשתם
עפרת לשוא צרף
צרוף ורעים לא
נתקו׃
|
|
30 | כסף נמאס קראו להם
כי־מאס יהוה בהם׃
|
|