| Chapter 3 |
1 | ויאמר אלי בן־אדם
את אשר־תמצא אכול
אכול את־המגלה
הזאת ולך דבר
אל־בית ישראל׃
|
|
2 | ואפתח את־פי
ויאכלני את המגלה
הזאת׃
|
|
3 | ויאמר אלי בן־אדם
בטנך תאכל ומעיך
תמלא את המגלה
הזאת אשר אני נתן
אליך ואכלה ותהי
בפי כדבש למתוק׃
|
|
4 | ויאמר אלי בן־אדם
לך־בא אל־בית
ישראל ודברת בדברי
אליהם׃
|
|
5 | כי לא אל־עם עמקי
שפה וכבדי לשון
אתה שלוח אל־בית
ישראל׃
|
|
6 | לא אל־עמים רבים
עמקי שפה וכבדי
לשון אשר לא־תשמע
דבריהם אם־לא
אליהם שלחתיך המה
ישמעו אליך׃
|
|
7 | ובית ישראל לא
יאבו לשמע אליך
כי־אינם אבים לשמע
אלי כי כל־בית
ישראל חזקי־מצח
וקשי־לב המה׃
|
|
8 | הנה נתתי את־פניך
חזקים לעמת פניהם
ואת־מצחך חזק לעמת
מצחם׃
|
|
9 | כשמיר חזק מצר
נתתי מצחך לא־תירא
אותם ולא־תחת
מפניהם כי בית־
מרי המה׃
|
|
10 | ויאמר אלי בן־אדם
את־כל־דברי אשר
אדבר אליך קח
בלבבך ובאזניך
שמע׃
|
|
11 | ולך בא אל־הגולה
אל־בני עמך ודברת
אליהם ואמרת אליהם
כה אמר אדני יהוה
אם־ישמעו
ואם־יחדלו׃
|
|
12 | ותשאני רוח ואשמע
אחרי קול רעש גדול
ברוך כבוד־יהוה
ממקומו׃
|
|
13 | וקול כנפי החיות
משיקות אשה
אל־אחותה וקול
האופנים לעמתם
וקול רעש גדול׃
|
|
14 | ורוח נשאתני
ותקחני ואלך מר
בחמת רוחי
ויד־יהוה עלי
חזקה׃
|
|
15 | ואבוא אל־הגולה תל
אביב הישבים
אל־נהר־כבר ואשר
המה יושבים שם
ואשב שם שבעת ימים
משמים בתוכם׃
|
|
16 | ויהי מקצה שבעת
ימים ויהי
דבר־יהוה אלי
לאמר׃
|
|
17 | בן־אדם צפה נתתיך
לבית ישראל ושמעת
מפי דבר והזהרת
אותם ממני׃
|
|
18 | באמרי לרשע מות
תמות ולא הזהרתו
ולא דברת להזהיר
רשע מדרכו הרשעה
לחיתו הוא רשע
בעונו ימות ודמו
מידך אבקש׃
|
|
19 | ואתה כי־הזהרת רשע
ולא־שב מרשעו
ומדרכו הרשעה הוא
בעונו ימות ואתה
את־נפשך הצלת׃
|
|
20 | ובשוב צדיק מצדקו
ועשה עול ונתתי
מכשול לפניו הוא
ימות כי לא הזהרתו
בחטאתו ימות ולא
תזכרן צדקתו אשר
עשה ודמו מידך
אבקש׃
|
|
21 | ואתה כי הזהרתו
צדיק לבלתי חטא
צדיק והוא לא־חטא
חיו יחיה כי נזהר
ואתה את־נפשך
הצלת׃
|
|
22 | ותהי עלי שם
יד־יהוה ויאמר אלי
קום צא אל־הבקעה
ושם אדבר אותך׃
|
|
23 | ואקום ואצא
אל־הבקעה והנה־שם
כבוד־יהוה עמד
ככבוד אשר ראיתי
על־ נהר־כבר ואפל
על־פני׃
|
|
24 | ותבא־בי רוח
ותעמדני על־רגלי
וידבר אתי ויאמר
אלי בא הסגר בתוך
ביתך׃
|
|
25 | ואתה בן־אדם הנה
נתנו עליך עבותים
ואסרוך בהם ולא
תצא בתוכם׃
|
|
26 | ולשונך אדביק
אל־חכך ונאלמת
ולא־תהיה להם לאיש
מוכיח כי בית מרי
המה׃
|
|
27 | ובדברי אותך אפתח
את־פיך ואמרת
אליהם כה אמר אדני
יהוה השמע ישמע
והחדל יחדל כי בית
מרי המה׃
|
|