| Chapter 23 |
1 | |
2 | בן־אדם שתים נשים
בנות אם־אחת היו׃
|
|
3 | ותזנינה במצרים
בנעוריהן זנו שמה
מעכו שדיהן ושם
עשו דדי בתוליהן׃
|
|
4 | ושמותן אהלה
הגדולה ואהליבה
אחותה ותהיינה לי
ותלדנה בנים ובנות
ושמותן שמרון אהלה
וירושלם אהליבה׃
|
|
5 | ותזן אהלה תחתי
ותעגב על־מאהביה
אל־אשור קרובים׃
|
|
6 | לבשי תכלת פחות
וסגנים בחורי חמד
כלם פרשים רכבי
סוסים׃
|
|
7 | ותתן תזנותיה
עליהם מבחר
בני־אשור כלם ובכל
אשר־עגבה בכל־
גלוליהם נטמאה׃
|
|
8 | ואת־תזנותיה
ממצרים לא עזבה כי
אותה שכבו בנעוריה
והמה עשו דדי
בתוליה וישפכו
תזנותם עליה׃
|
|
9 | לכן נתתיה
ביד־מאהביה ביד
בני אשור אשר עגבה
עליהם׃
|
|
10 | המה גלו ערותה
בניה ובנותיה לקחו
ואותה בחרב הרגו
ותהי־שם לנשים
ושפוטים עשו בה׃
|
|
11 | ותרא אחותה אהליבה
ותשחת עגבתה ממנה
ואת־תזנותיה
מזנוני אחותה׃
|
|
12 | אל־בני אשור עגבה
פחות וסגנים קרבים
לבשי מכלול פרשים
רכבי סוסים בחורי
חמד כלם׃
|
|
13 | וארא כי נטמאה דרך
אחד לשתיהן׃
|
|
14 | ותוסף אל־תזנותיה
ותרא אנשי מחקה
על־הקיר צלמי
כשדיים חקקים
בששר׃
|
|
15 | חגורי אזור
במתניהם סרוחי
טבולים בראשיהם
מראה שלשים כלם
דמות בני־בבל
כשדים ארץ מולדתם׃
|
|
16 | ותעגב עליהם למראה
עיניה ותשלח
מלאכים אליהם
כשדימה׃
|
|
17 | ויבאו אליה
בני־בבל למשכב
דדים ויטמאו אותה
בתזנותם ותטמא־בם
ותקע נפשה מהם׃
|
|
18 | ותגל תזנותיה ותגל
את־ערותה ותקע
נפשי מעליה כאשר
נקעה נפשי מעל
אחותה׃
|
|
19 | ותרבה את־תזנותיה
לזכר את־ימי
נעוריה אשר זנתה
בארץ מצרים׃
|
|
20 | ותעגבה על פלגשיהם
אשר בשר־חמורים
בשרם וזרמת סוסים
זרמתם׃
|
|
21 | ותפקדי את זמת
נעוריך בעשות
ממצרים דדיך למען
שדי נעוריך׃
|
|
22 | לכן אהליבה כה־אמר
אדני יהוה הנני
מעיר את־מאהביך
עליך את אשר־ נקעה
נפשך מהם והבאתים
עליך מסביב׃
|
|
23 | בני בבל וכל־כשדים
פקוד ושוע וקוע
כל־בני אשור אותם
בחורי חמד פחות
וסגנים כלם שלשים
וקרואים רכבי
סוסים כלם׃
|
|
24 | ובאו עליך הצן רכב
וגלגל ובקהל עמים
צנה ומגן וקובע
ישימו עליך סביב
ונתתי לפניהם משפט
ושפטוך במשפטיהם׃
|
|
25 | ונתתי קנאתי בך
ועשו אותך בחמה
אפך ואזניך יסירו
ואחריתך בחרב תפול
המה בניך ובנותיך
יקחו ואחריתך תאכל
באש׃
|
|
26 | והפשיטוך את־בגדיך
ולקחו כלי תפארתך׃
|
|
27 | והשבתי זמתך ממך
ואת־זנותך מארץ
מצרים ולא־תשאי
עיניך אליהם
ומצרים לא
תזכרי־עוד׃
|
|
28 | כי כה אמר אדני
יהוה הנני נתנך
ביד אשר שנאת ביד
אשר־נקעה נפשך
מהם׃
|
|
29 | ועשו אותך בשנאה
ולקחו כל־יגיעך
ועזבוך עירם ועריה
ונגלה ערות זנוניך
וזמתך ותזנותיך׃
|
|
30 | עשה אלה לך בזנותך
אחרי גוים על
אשר־נטמאת
בגלוליהם׃
|
|
31 | בדרך אחותך הלכת
ונתתי כוסה בידך׃
|
|
32 | כה אמר אדני יהוה
כוס אחותך תשתי
העמקה והרחבה תהיה
לצחק וללעג מרבה
להכיל׃
|
|
33 | שכרון ויגון תמלאי
כוס שמה ושממה כוס
אחותך שמרון׃
|
|
34 | ושתית אותה ומצית
ואת־חרשיה תגרמי
ושדיך תנתקי כי
אני דברתי נאם
אדני יהוה׃
|
|
35 | לכן כה אמר אדני
יהוה יען שכחת
אותי ותשליכי אותי
אחרי גוך וגם־ את
שאי זמתך
ואת־תזנותיך׃
|
|
36 | ויאמר יהוה אלי
בן־אדם התשפוט
את־אהלה
ואת־אהליבה והגד
להן את תועבותיהן׃
|
|
37 | כי נאפו ודם
בידיהן
ואת־גלוליהן נאפו
וגם את־בניהן אשר
ילדו־לי העבירו
להם לאכלה׃
|
|
38 | עוד זאת עשו לי
טמאו את־מקדשי
ביום ההוא
ואת־שבתותי חללו׃
|
|
39 | ובשחטם את־בניהם
לגלוליהם ויבאו
אל־מקדשי ביום
ההוא לחללו והנה־
כה עשו בתוך ביתי׃
|
|
40 | ואף כי תשלחנה
לאנשים באים ממרחק
אשר מלאך שלוח
אליהם והנה־באו
לאשר רחצת כחלת
עיניך ועדית עדי׃
|
|
41 | וישבת על־מטה
כבודה ושלחן ערוך
לפניה וקטרתי
ושמני שמת עליה׃
|
|
42 | וקול המון שלו בה
ואל־אנשים מרב אדם
מובאים סובאים
ממדבר ויתנו
צמידים אל־ידיהן
ועטרת תפארת
על־ראשיהן׃
|
|
43 | ואמר לבלה נאופים
עת יזנה תזנותה
והיא׃
|
|
44 | ויבוא אליה כבוא
אל־אשה זונה כן
באו אל־אהלה
ואל־אהליבה אשת
הזמה׃
|
|
45 | ואנשים צדיקם המה
ישפטו אותהם משפט
נאפות ומשפט שפכות
דם כי נאפת הנה
ודם בידיהן׃
|
|
46 | כי כה אמר אדני
יהוה העלה עליהם
קהל ונתן אתהן
לזעוה ולבז׃
|
|
47 | ורגמו עליהן אבן
קהל וברא אותהן
בחרבותם בניהם
ובנותיהם יהרגו
ובתיהן באש ישרפו׃
|
|
48 | והשבתי זמה
מן־הארץ ונוסרו
כל־הנשים ולא
תעשינה כזמתכנה׃
|
|
49 | ונתנו זמתכנה
עליכן וחטאי
גלוליכן תשאינה
וידעתם כי אני
אדני יהוה׃
|
|