| Chapter 31 |
1 | ויהי באחת עשרה
שנה בשלישי באחד
לחדש היה דבר־יהוה
אלי לאמר׃
|
|
2 | בן־אדם אמר
אל־פרעה מלך־מצרים
ואל־המונו אל־מי
דמית בגדלך׃
|
|
3 | הנה אשור ארז
בלבנון יפה ענף
וחרש מצל וגבה
קומה ובין עבתים
היתה צמרתו׃
|
|
4 | מים גדלוהו תהום
רממתהו את־נהרתיה
הלך סביבות מטעה
ואת־תעלתיה שלחה
אל כל־עצי השדה׃
|
|
5 | על־כן גבהא קמתו
מכל עצי השדה
ותרבינה סרעפתיו
ותארכנה פארתו
ממים רבים בשלחו׃
|
|
6 | בסעפתיו קננו
כל־עוף השמים ותחת
פארתיו ילדו כל
חית השדה ובצלו
ישבו כל גוים
רבים׃
|
|
7 | וייף בגדלו בארך
דליותיו כי־היה
שרשו אל־מים רבים׃
|
|
8 | ארזים לא־עממהו
בגן־אלהים ברושים
לא דמו אל־סעפתיו
וערמנים לא־ היו
כפארתיו כל־עץ
בגן־אלהים לא־דמה
אליו ביפיו׃
|
|
9 | יפה עשיתיו ברב
דליותיו ויקנאהו
כל־עצי־עדן אשר
בגן האלהים׃
|
|
10 | לכן כה אמר אדני
יהוה יען אשר גבהת
בקומה ויתן צמרתו
אל־בין עבותים ורם
לבבו בגבהו׃
|
|
11 | ואתנהו ביד איל
גוים עשו יעשה לו
כרשעו גרשתהו׃
|
|
12 | ויכרתהו זרים
עריצי גוים ויטשהו
אל־ההרים
ובכל־גאיות נפלו
דליותיו ותשברנה
פארתיו בכל אפיקי
הארץ וירדו מצלו
כל־עמי הארץ
ויטשהו׃
|
|
13 | על־מפלתו ישכנו
כל־עוף השמים
ואל־פארתיו היו כל
חית השדה׃
|
|
14 | למען אשר לא־יגבהו
בקומתם כל־עצי־מים
ולא־יתנו את־צמרתם
אל־בין עבתים
ולא־יעמדו אליהם
בגבהם כל־שתי מים
כי־כלם נתנו למות
אל־ארץ תחתית בתוך
בני אדם אל־יורדי
בור׃
|
|
15 | כה־אמר אדני יהוה
ביום רדתו שאולה
האבלתי כסתי עליו
את־תהום ואמנע
נהרותיה ויכלאו
מים רבים ואקדר
עליו לבנון
וכל־עצי השדה עליו
עלפה׃
|
|
16 | מקול מפלתו הרעשתי
גוים בהורדי אתו
שאולה את־יורדי
בור וינחמו בארץ
תחתית כל־עצי־עדן
מבחר וטוב־לבנון
כל־שתי מים׃
|
|
17 | גם־הם אתו ירדו
שאולה אל־חללי־חרב
וזרעו ישבו בצלו
בתוך גוים׃
|
|
18 | אל־מי דמית ככה
בכבוד ובגדל
בעצי־עדן והורדת
את־עצי־עדן אל־ארץ
תחתית בתוך ערלים
תשכב את־חללי־חרב
הוא פרעה
וכל־המונה נאם
אדני יהוה׃
|
|