| Chapter 35 |
1 | |
2 | בן־אדם שים פניך
על־הר שעיר והנבא
עליו׃
|
|
3 | ואמרת לו כה אמר
אדני יהוה הנני
אליך הר־שעיר
ונטיתי ידי עליך
ונתתיך שממה
ומשמה׃
|
|
4 | עריך חרבה אשים
ואתה שממה תהיה
וידעת כי־אני
יהוה׃
|
|
5 | יען היות לך איבת
עולם ותגר
את־בני־ישראל
על־ידי־חרב בעת
אידם בעת עון קץ׃
|
|
6 | לכן חי־אני נאם
אדני יהוה כי־לדם
אעשך ודם ירדפך
אם־לא דם שנאת ודם
ירדפך׃
|
|
7 | ונתתי את־הר שעיר
לשממה ושממה
והכרתי ממנו עבר
ושב׃
|
|
8 | ומלאתי את־הריו
חלליו גבעותיך
וגאותיך
וכל־אפיקיך
חללי־חרב יפלו
בהם׃
|
|
9 | שממות עולם אתנך
ועריך לא תישבנה
וידעתם כי־אני
יהוה׃
|
|
10 | יען אמרך את־שני
הגוים ואת־שתי
הארצות לי תהיינה
וירשנוה ויהוה שם
היה׃
|
|
11 | לכן חי־אני נאם
אדני יהוה ועשיתי
כאפך וכקנאתך אשר
עשיתה משנאתיך בם
ונודעתי בם כאשר
אשפטך׃
|
|
12 | וידעת כי־אני יהוה
שמעתי
את־כל־נאצותיך אשר
אמרת על־הרי ישראל
לאמר שממה לנו
נתנו לאכלה׃
|
|
13 | ותגדילו עלי בפיכם
והעתרתם עלי
דבריכם אני שמעתי׃
|
|
14 | כה אמר אדני יהוה
כשמח כל־הארץ שממה
אעשה־לך׃
|
|
15 | כשמחתך לנחלת
בית־ישראל על
אשר־שממה כן
אעשה־לך שממה תהיה
הר־ שעיר וכל־אדום
כלה וידעו כי־אני
יהוה׃
|
|