| Chapter 4 |
1 | אנה נבוכדנצר שלה
הוית בביתי ורענן
בהיכלי׃
|
|
2 | חלם חזית וידחלנני
והרהרין על־משכבי
וחזוי ראשי
יבהלנני׃
|
|
3 | ומני שים טעם
להנעלה קדמי לכל
חכימי בבל די־פשר
חלמא יהודענני׃
|
|
4 | באדין עללין
חרטמיא אשפיא
כשדיא וגזריא
וחלמא אמר אנה
קדמיהון ופשרה
לא־מהודעין לי׃
|
|
5 | ועד אחרין על קדמי
דניאל די־שמה
בלטשאצר כשם אלהי
ודי רוח־אלהין
קדישין בה וחלמא
קדמוהי אמרת׃
|
|
6 | בלטשאצר רב חרטמיא
די אנה ידעת די
רוח אלהין קדישין
בך וכל־רז לא־אנס
לך חזוי חלמי
די־חזית ופשרה
אמר׃
|
|
7 | וחזוי ראשי
על־משכבי חזה הוית
ואלו אילן בגוא
ארעא ורומה שגיא׃
|
|
8 | רבה אילנא ותקף
ורומה ימטא לשמיא
וחזותה לסוף
כל־ארעא׃
|
|
9 | עפיה שפיר ואנבה
שגיא ומזון
לכלא־בה תחתוהי
תטלל חיות ברא
ובענפוהי ידרון
צפרי שמיא ומנה
יתזין כל־בשרא׃
|
|
10 | חזה הוית בחזוי
ראשי על־משכבי
ואלו עיר וקדיש
מן־שמיא נחת׃
|
|
11 | קרא בחיל וכן אמר
גדו אילנא וקצצו
ענפוהי אתרו עפיה
ובדרו אנבה תנד
חיותא מן־תחתוהי
וצפריא מן־ענפוהי׃
|
|
12 | ברם עקר שרשוהי
בארעא שבקו ובאסור
די־פרזל ונחש
בדתאא די ברא ובטל
שמיא יצטבע
ועם־חיותא חלקה
בעשב ארעא׃
|
|
13 | לבבה מן־אנושא
ישנון ולבב חיוה
יתיהב לה ושבעה
עדנין יחלפון
עלוהי׃
|
|
14 | בגזרת עירין פתגמא
ומאמר קדישין
שאלתא עד־דברת די
ינדעון חייא
די־שליט עליא
במלכות אנושא
ולמן־די יצבא
יתננה ושפל אנשים
יקים עליה׃
|
|
15 | דנה חלמא חזית אנה
מלכא נבוכדנצר
ואנתה בלטשאצר
פשרא אמר כל־ קבל
די כל־חכימי
מלכותי לא־יכלין
פשרא להודעתני
ואנתה כהל די רוח־
אלהין קדישין בך׃
|
|
16 | אדין דניאל די־שמה
בלטשאצר אשתומם
כשעה חדה ורעינהי
יבהלנה ענה מלכא
ואמר בלטשאצר חלמא
ופשרא אל־יבהלך
ענה בלטשאצר ואמר
מראי חלמא לשנאיך
ופשרה לעריך׃
|
|
17 | אילנא די חזית די
רבה ותקף ורומה
ימטא לשמיא וחזותה
לכל־ארעא׃
|
|
18 | ועפיה שפיר ואנבה
שגיא ומזון
לכלא־בה תחתוהי
תדור חיות ברא
ובענפוהי ישכנן
צפרי שמיא׃
|
|
19 | אנתה־הוא מלכא די
רבית ותקפת ורבותך
רבת ומטת לשמיא
ושלטנך לסוף ארעא׃
|
|
20 | ודי חזה מלכא עיר
וקדיש נחת מן־שמיא
ואמר גדו אילנא
וחבלוהי ברם עקר
שרשוהי בארעא שבקו
ובאסור די־פרזל
ונחש בדתאא די ברא
ובטל שמיא יצטבע
ועם־חיות ברא חלקה
עד די־שבעה עדנין
יחלפון עלוהי׃
|
|
21 | דנה פשרא מלכא
וגזרת עליא היא די
מטת על־מראי מלכא׃
|
|
22 | ולך טרדין מן־אנשא
ועם־חיות ברא להוה
מדרך ועשבא כתורין
לך יטעמון ומטל
שמיא לך מצבעין
ושבעה עדנין
יחלפון עליך עד
די־תנדע די־שליט
עליא במלכות אנשא
ולמן־די יצבא
יתננה׃
|
|
23 | ודי אמרו למשבק
עקר שרשוהי די
אילנא מלכותך לך
קימה מן־די תנדע
די שלטן שמיא׃
|
|
24 | להן מלכא מלכי
ישפר עליך וחטיך
בצדקה פרק ועויתך
במחן ענין הן תהוא
ארכה לשלותך׃
|
|
25 | כלא מטא
על־נבוכדנצר מלכא׃
|
|
26 | לקצת ירחין
תרי־עשר על־היכל
מלכותא די בבל
מהלך הוה׃
|
|
27 | ענה מלכא ואמר הלא
דא־היא בבל רבתא
די־אנה בניתה לבית
מלכו בתקף חסני
וליקר הדרי׃
|
|
28 | עוד מלתא בפם מלכא
קל מן־שמיא נפל לך
אמרין נבוכדנצר
מלכא מלכותה עדת
מנך׃
|
|
29 | ומן־אנשא לך טרדין
ועם־חיות ברא מדרך
עשבא כתורין לך
יטעמון ושבעה
עדנין יחלפון עליך
עד די־תנדע
די־שליט עליא
במלכות אנשא
ולמן־די יצבא
יתננה׃
|
|
30 | בה־שעתא מלתא ספת
על־נבוכדנצר
ומן־אנשא טריד
ועשבא כתורין יאכל
ומטל שמיא גשמה
יצטבע עד די שערה
כנשרין רבה
וטפרוהי כצפרין׃
|
|
31 | ולקצת יומיה אנה
נבוכדנצר עיני
לשמיא נטלת ומנדעי
עלי יתוב ולעליא
ברכת ולחי עלמא
שבחת והדרת די
שלטנה שלטן עלם
ומלכותה עם־ דר
ודר׃
|
|
32 | וכל־דארי ארעא כלה
חשיבין וכמצביה
עבד בחיל שמיא
ודארי ארעא ולא
איתי די־ימחא בידה
ויאמר לה מה עבדת׃
|
|
33 | בה־זמנא מנדעי
יתוב עלי וליקר
מלכותי הדרי וזוי
יתוב עלי ולי
הדברי ורברבני
יבעון ועל־מלכותי
התקנת ורבו יתירה
הוספת לי׃
|
|
34 | כען אנה נבוכדנצר
משבח ומרומם ומהדר
למלך שמיא די
כל־מעבדוהי קשט
וארחתה דין ודי
מהלכין בגוה יכל
להשפלה׃
|
|