| Chapter 14 |
1 | תאשם שמרון כי
מרתה באלהיה בחרב
יפלו עלליהם ירטשו
והריותיו יבקעו׃
|
|
2 | שובה ישראל עד
יהוה אלהיך כי
כשלת בעונך׃
|
|
3 | קחו עמכם דברים
ושובו אל־יהוה
אמרו אליו כל־תשא
עון וקח־טוב
ונשלמה פרים
שפתינו׃
|
|
4 | אשור לא יושיענו
על־סוס לא נרכב
ולא־נאמר עוד
אלהינו למעשה
ידינו אשר־בך ירחם
יתום׃
|
|
5 | ארפא משובתם אהבם
נדבה כי שב אפי
ממנו׃
|
|
6 | אהיה כטל לישראל
יפרח כשושנה ויך
שרשיו כלבנון׃
|
|
7 | ילכו ינקותיו ויהי
כזית הודו וריח לו
כלבנון׃
|
|
8 | ישבו ישבי בצלו
יחיו דגן ויפרחו
כגפן זכרו כיין
לבנון׃
|
|
9 | אפרים מה־לי עוד
לעצבים אני עניתי
ואשורנו אני כברוש
רענן ממני פריך
נמצא׃
|
|
10 | מי חכם ויבן אלה
נבון וידעם
כי־ישרים דרכי
יהוה וצדקים ילכו
בם ופשעים יכשלו
בם׃
|
|