| Chapter 1 |
1 | חזון עבדיה כה־אמר
אדני יהוה לאדום
שמועה שמענו מאת
יהוה וציר בגוים
שלח קומו ונקומה
עליה למלחמה׃
|
|
2 | הנה קטן נתתיך
בגוים בזוי אתה
מאד׃
|
|
3 | זדון לבך השיאך
שכני בחגוי־סלע
מרום שבתו אמר
בלבו מי יורדני
ארץ׃
|
|
4 | אם־תגביה כנשר
ואם־בין כוכבים
שים קנך משם
אורידך נאם־יהוה׃
|
|
5 | אם־גנבים באו־לך
אם־שודדי לילה איך
נדמיתה הלוא יגנבו
דים אם־ בצרים באו
לך הלוא ישאירו
עללות׃
|
|
6 | איך נחפשו עשו
נבעו מצפניו׃
|
|
7 | עד־הגבול שלחוך כל
אנשי בריתך השיאוך
יכלו לך אנשי שלמך
לחמך ישימו מזור
תחתיך אין תבונה
בו׃
|
|
8 | הלוא ביום ההוא
נאם יהוה והאבדתי
חכמים מאדום
ותבונה מהר עשו׃
|
|
9 | וחתו גבוריך תימן
למען יכרת־איש מהר
עשו מקטל׃
|
|
10 | מחמס אחיך יעקב
תכסך בושה ונכרת
לעולם׃
|
|
11 | ביום עמדך מנגד
ביום שבות זרים
חילו ונכרים באו
שערו ועל־ ירושלם
ידו גורל גם־אתה
כאחד מהם׃
|
|
12 | ואל־תרא ביום־אחיך
ביום נכרו
ואל־תשמח
לבני־יהודה ביום
אבדם ואל־תגדל פיך
ביום צרה׃
|
|
13 | אל־תבוא בשער־עמי
ביום אידם אל־תרא
גם־אתה ברעתו ביום
אידו ואל־ תשלחנה
בחילו ביום אידו׃
|
|
14 | ואל־תעמד על־הפרק
להכרית את־פליטיו
ואל־תסגר שרידיו
ביום צרה׃
|
|
15 | כי־קרוב יום־יהוה
על־כל־הגוים כאשר
עשית יעשה לך גמלך
ישוב בראשך׃
|
|
16 | כי כאשר שתיתם
על־הר קדשי ישתו
כל־הגוים תמיד
ושתו ולעו והיו
כלוא היו׃
|
|
17 | ובהר ציון תהיה
פליטה והיה קדש
וירשו בית יעקב את
מורשיהם׃
|
|
18 | והיה בית־יעקב אש
ובית יוסף להבה
ובית עשו לקש
ודלקו בהם ואכלום
ולא־יהיה שריד
לבית עשו כי יהוה
דבר׃
|
|
19 | וירשו הנגב את־הר
עשו והשפלה
את־פלשתים וירשו
את־שדה אפרים ואת
שדה שמרון ובנימן
את־הגלעד׃
|
|
20 | וגלת החל־הזה לבני
ישראל אשר־כנענים
עד־צרפת וגלת
ירושלם אשר בספרד
ירשו את ערי הנגב׃
|
|
21 | ועלו מושעים בהר
ציון לשפט את־הר
עשו והיתה ליהוה
המלוכה׃
|
|