| Chapter 2 |
1 | התקוששו וקושו
הגוי לא נכסף׃
|
|
2 | בטרם לדת חק כמץ
עבר יום בטרם
לא־יבוא עליכם
חרון אף־יהוה בטרם
לא־יבוא עליכם יום
אף־יהוה׃
|
|
3 | בקשו את־יהוה
כל־ענוי הארץ אשר
משפטו פעלו
בקשו־צדק בקשו
ענוה אולי תסתרו
ביום אף־יהוה׃
|
|
4 | כי עזה עזובה תהיה
ואשקלון לשממה
אשדוד בצהרים
יגרשוה ועקרון
תעקר׃
|
|
5 | הוי ישבי חבל הים
גוי כרתים
דבר־יהוה עליכם
כנען ארץ פלשתים
והאבדתיך מאין
יושב׃
|
|
6 | והיתה חבל הים נות
כרת רעים וגדרות
צאן׃
|
|
7 | והיה חבל לשארית
בית יהודה עליהם
ירעון בבתי אשקלון
בערב ירבצון כי
יפקדם יהוה אלהיהם
ושב שבותם׃
|
|
8 | שמעתי חרפת מואב
וגדופי בני עמון
אשר חרפו את־עמי
ויגדילו על־
גבולם׃
|
|
9 | לכן חי־אני נאם
יהוה צבאות אלהי
ישראל כי־מואב
כסדם תהיה ובני
עמון כעמרה ממשק
חרול ומכרה־מלח
ושממה עד־עולם
שארית עמי יבזום
ויתר גוי ינחלום׃
|
|
10 | זאת להם תחת גאונם
כי חרפו ויגדלו
על־עם יהוה צבאות׃
|
|
11 | נורא יהוה עליהם
כי רזה את כל־אלהי
הארץ וישתחוו־לו
איש ממקומו כל איי
הגוים׃
|
|
12 | גם־אתם כושים חללי
חרבי המה׃
|
|
13 | ויט ידו על־צפון
ויאבד את־אשור
וישם את־נינוה
לשממה ציה כמדבר׃
|
|
14 | ורבצו בתוכה עדרים
כל־חיתו־גוי
גם־קאת גם־קפד
בכפתריה ילינו קול
ישורר בחלון חרב
בסף כי ארזה ערה׃
|
|
15 | זאת העיר העליזה
היושבת לבטח האמרה
בלבבה אני ואפסי
עוד איך היתה לשמה
מרבץ לחיה כל עובר
עליה ישרק יניע
ידו׃
|
|